<h1>העיטור אות פ' פסק דין</h1>
<h2>דף ק.</h2>
וגרסינן התם (סנהדרין ל"ג.) דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמינן דן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי טמא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו אמר רב יוסף לא קשיא כאן במומחה כאן בשאינו מומחה. ופירש רבינו אלפס כי קתני מחזירין בשאינו מומחה ומה שעשה עשוי במומחה וקא פריך מומחה הא קתני סיפא אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם וסבירא ליה דכל היכא דקאמר פטור הדר דינא. וקשיא לי בה טובא חדא דהוה ליה למפרך והא מדסיפא במומחה הוי רישא בשאינו מומחה. ועוד אי איתה דכל היכא דתני פטור הדר דינא דקא ארי לה מאי קארי לה דהא בהדיא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם דהיינו מחזירין ואם כן לישני ליה מתניתין במומחה דן את הדין בשאינו מומחה ותו דקאמר בריש (פרקין) [מכילתין] (סנהדרין ה'.) אלא מעתה טעו לא ישלמו ומשנינן עלה אתה נועל דלת בפני לוין ואם איתה דפטור מלשלם הדר דינא מאי נועל דלת איכא ותו דקאמר אם קבלוך עלייהו לא תשלם והדר דינא ואם לא קבלוך עלייהו קם דינא ומשלם אדרבה כלפי לייא מדלא קבלוהו עליהו כל שכן דהדר דינא ותו דגרסינן (שם) האי מאן דבעי למידן דינא וכי טעי מיפטר מומחה ושאינו מומחה משמע ואיהו סבירא ליה דבמומחה קאמר והדר דינא דאי בשאינו מומחה הא קא מודה דקם דינא מהא דדן את הדין. אלא פשיטא לן דכל היכא דתני פטורא לענין שלומי הוא אבל דינא קם ליה. ונוסחא עתיקא דוקא וחדתא דחיקא ומשבשתא. והכי איתה בכולהו נוסחי צרפת וספרינו מומחין מחזירין והא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם ומגיהי ספרים מחקו מחזירין והכי פירשו מתניתין במומחה דן את הדין בשאינו מומחה ומומחה מחזירין והא קתני אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם ומדקתני פטור אלמא קם דינא דאי הדר דינא תשלומין ליכא ושמע מינה דאפילו מומחה קם דינא. לרבינו אפרים. שפיר קאמר אדונינו גאון, בהא דהא לא תנן ואם היה מומחה לבית דין מחזירין אלא פטור תנן ועל מה שעשה עשוי קיימא. ומסתברא מדלא אדכר הכא רבי אילעא ולא משני הא איתמר עלה אמר רבי אלעא אמר רבי יהודה שנטל ונתן ביד כדמשנינן בפרק הגוזל (ק'.) בההוא עובדא דריש לקיש אחוי דינר לרבי אלעזר ובפרק בתרא (קי"ז:) בההוא עובדא דאחוי אמטכסא ובבכורות (כ"ח:) גבי מומין אי נמי לא קאמר וכן אמר רבי אלעא שמע מינה דאפילו לרבי אילעא קא פריך ורבי אילעא לא אתא לאשמועינן אלא דרב לא דיין דינא דגרמי ורבי אלעזר פטור מההוא דינר וההוא גברא ממטכסא ואמשלם מביתו קאי אבל לענין דינא לא איירי כלל ודכולי עלמא מדקתני פטור קם דינא. וקשיא לרב יוסף דאמר מומחה קם דינא ומשנינן מתניתין בין במומחה בין בשאינו מומחה ולא קשיא מתני' בשיש גדול הימנו בחכמה ובמנין וליכא פלוגתא דבכולהו מחזירין ופרש רבינו שלמה שהגדול מחזיק את טעמו ואומר שטעה ויש בו כח לגדול ולא מצי למימר ליה בעל דינא לא טעית. אין גדול הימנו בחכמה ובמנין לענין דינא ליכא פלוגתא ובכולהו קם דינא אלא בשאינו מומחה קם דינא וחייב לשלם בשנשא ונתן ביד אליבא דדברי הכל אבל לא נשא ונתן דינא דגרמי הוא ופטור אליבא דרבי אילעא ולמאן דדיין דינא דגרמי חייב ומומחה קם דינא ופטור וטעמא דקם דינא דמצי למימר ליה הטעם הראשון יפה מן האחרון. ומסתברא דרב נחמן אמתניתין דעדיות (פ"א מ"ה) סמיך שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין ומשום הכי אם יש גדול ממנו בחכמה ובמנין יש בו כח לבטל ומחזירין וכן הלכתא ולית בה פלוגתא כלל ורב ששת אמר אידי ואידי בשאין גדול ממנו הא יש גדול ממנו ליכא פלוגתא ולא קשיא מתניתין דקתני מחזירין בשטעה בדבר משנה ושאין גדול כיש גדול ובכולהו מחזירין דן את הדין דקתני שאין מומחה ומומחה קם דינא בשטעה בשיקול הדעת ולענין דינא ליכא פלוגתא דכולהו קם דינא אלא מומחה פטור לעולם ושאינו מומחה חייב ולא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן חייב למאן דדיין דינא דגרמי אבל לרבי אלעא פטור היכא דלא נשא ונתן.
והיכי דמי שיקול הדעת כגון תרי אמוראי דפליגי אהדדי וכו' וסוגיא דשמעתא כאידך לאו טעות הוא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ורב נחמן ורב ששת מודו בשאין גדול הימנו בחכמה ובמנין וטעה בשקול הדעת לא שנא נשא ונתן ולא שנא לא נשא ונתן בכולהו קם דינא. ורב חסדא פליג עלייהו ואמר אידי ואידי בשאין גדול ואידי ואידי טעה בשקול הדעת דאי יש גדול לכולי עלמא חוזר וליכא פלוגתא כלל ולא קשיא מתניתין דקתני חוזר בשלא נשא ונתן דהתם ליכא פלוגתא לא שנא הדיוט ומומחה ולא שנא שקול הדעת ומשנה לא שנא אין גדול ויש גדול בכולהו מחזירין ודן את הדין בשנשא ונתן ביד ומומחה והדיוט קם דינא אלא שמומחה פטור ושאינו מומחה חייב אבל לא נשא ונתן הדר דינא.
והשתא פליגי רב ששת ורב חסדא בשקול הדעת ולא נשא ונתן ביד בין במומחה בין בשאינו מומחה לרב ששת קם דינא ולרב חסדא הדר דינא. ורבינו אלפס פסק כרב חסדא ואייתי ראיה מדרבי אלעאי דאמר והוא שנשא ונתן ביד וההיא לאו סייעתא היא דאיכא למימר לכולי עלמא אית להו ואיכא למימר לית להו דאיהו לא איירי אלא בשאינו מומחה לענין חיובא ופטורא אבל במומחה לענין קם דינא והדר דינא סבירא ליה או כרב נחמן או כרב ששת ומתניתין דקתני במומחה מחזירין לא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד והא דבכורות נמי דקאמר מומחה קם דינא ופטור אפילו לא נשא ונתן ביד ומוקמינן לה כרב נחמן או כרב ששת דאם כן דסבירא לן כרב חסדא התם גבי בכורות ברבי אלעא הוה ליה לאקשויי כולהו קשייתא דקא מקשי הכא אלא מתניתין דקתני מחזירין היכי משכחת לה והתם לא קא משני אלא דקאמר ישלם היכי משכחת לה ומשני כגון שהיה לו משכון וכו'. ומסתברא הלכתא כרב נחמן ורב ששת דתרווייהו סבירא להו לא שנא נשא ונתן ולא שנא לא נשא ונתן לא שנא מומחה ולא שנא שאינו מומחה שטעה בשקול הדעת קם דינא דרב חסדא יחידאה הוא ולית הלכתא כותיה אלא טעה בדבר משנה לעולם חוזר בשקול הדעת אינו חוזר אפילו לא נשא ונתן ביד. ועוד מדקאמר ליה רב ספרא לרבי אבא דטעה במאי אילימא דטעה בדבר משנה והאמר רב ששת טעה בדבר משנה חוזר אלא דטעה בשקול הדעת וסלקא התם שמעתא כרב ששת ואם איתה הוה ליה לאקשויי בשיקול הדעת נמי והאמר רב חסדא כי לא נשא ונתן ביד חוזר אלא לאו שמע מינה בשקול הדעת קם דינא אפילו [לא] נשא ונתן ביד ולית הלכתא כרב חסדא. ועוד דאמרינן האי דיינא דאשבע בא-להי ישראל נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר הא בשקול הדעת אינו חוזר ואמאי הא לא נשא ונתן ביד אלא לאו שמע מינה לית הלכתא כרב חסדא וטעה בשקול הדעת לעולם קם דינא וליכא פלוגתא אבל לענין חיובא ופטורא איכא פלוגתא דשאינו מומחה חייב לשלם ומומחה פטור ואליבא דרבי אלעאי איכא פלוגתא בשאינו מומחה בין נשא ונתן ביד בין לא נשא ונתן ביד דאליבא דמאן דלא דאין דינא דגרמי אינו חייב אלא אם כן נשא ונתן ביד ולמאן דדאין דינא דגרמי חייב ואנן השתא דקיימא לן כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי הא דרבי אלעאי ליתה והא דאמר רבינו אלפסי כי אית ליה לרבי מאיר דינא דגרמי בנזקין אבל גבי דינא לית ליה מסתברא דליתה מההוא עובדא (ב"ק ק'.) דריש לקיש אחוי דינר לרבי אלעזר וכו' דקאמר הי רבי מאיר אילימא רבי מאיר דדן את הדין והאמר רבי אלעאי והוא שנשא ונתן ביד שמע מינה דלא דיינינן דינא דגרמי וכיון דהתם לא דיינינן הכא נמי לא דיינינן אלא הא רבי מאיר וכיון דהתם דיינינן גבי דינר נמי חייב לשלומי דינרא מעליא והוא הדין לדן את הדין דחדא דינא אית להו דאומן פטור והדיינין חייבין ועוד בההוא [דאחוי] אמטכסא דרבי אבא (ב"ק קי"ז:) דהוו מחייבי ליה ממתניתין דדן את הדין ומשום דינא דגרמי וקאמר להו רבי אלעאי והוא שנשא ונתן ביד ואמר ליה זיל לקמיה דריש לקיש דדאין דינא דגרמי וחייבוה מהא מתניתין ומשמע דלא סבירא ליה הא דאמר רב והוא שנשא ונתן ביד דרב הוא דלא דאין דינא דגרמי אלא זיל לקמיה דמאן דדאין דינא דגרמי וחייבוה מהא מתניתין ומדחייבו מהא מתניתין על כרחיך הא דדן את הדין אפילו לא נשא ונתן ביד הוא דלית הלכתא כרבי אלעאי אמר רב ומאי דקשיא ליה לרבינו דטעה בדבר משנה אמאי חוזר להוי כדינא דגרמי התם כיון דאילו איתיה בעיניה הדר ודיניה לאו דינא הוא לאו כלום עבד ולא מיחייב כדאמרינן גבי פרה דרבי טרפון שמע מינה כל היכא דהדר דינא לא עבד ולא כלום ולא מחייבינן ליה משום דינא דגרמי. ובהלכות מצאתי דלית בהו האי קושיא דטעה בדבר משנה וההיא נמי ליתה דהא מראה דינר לשולחני לא מכוין לאזוקיה ממונא דחבריה. והא דאייתי ראיה מרב חסדא דאוקמה למתניתין בשנשא ונתן ביד כרבי אילעא לאו ראיה היא כדפרישית וליתה לדרבי אלעא. וסברא דקאמר רבנו משמיה דגאון נטיא לפירושא דילן ולא שנא מומחה ולא שנא שאינו מומחה ולא שנא נשא ונתן ביד ולא שנא לא נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי ופטור ואליבא דרב ששת דהלכתא כותיה ואליבא דרבי אלעאי הוא דקאמר דלא דאין דינא דגרמי אבל למסקנא קאמר דחייב למאן דדאין דינא דגרמי.
